חסנין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ

פסק דין

בפני בקשת רשות ערעור על החלטות רשמי ההוצל"פ כאשר בקליפת אגוז מדובר בטענות לפיהן לא זומנה המבקשת כדין להליך בו ניתן מיצוי הליכים כנגד חייבים עיקריים להם ערבה היות וההחלטה נמסרה לאחיה עימו היא לא גרה ואיננה בקשר גרה מזה מספר שנים.

לטענתה לגופו של עניין,אין בסיס לטענת המשיב לפיה לא ניתן לממש את נכס החייבים העיקריים וכי לאחרונים יש יכולת פירעון מלאה של החוב.

אין זה ההליך היחידי שננקט ע"י המערערת והתנהלותה תמוהה למדי.

המערערת ידעה על ההחלטה בדבר מיצוי הליכים כאשר קיבלה את התביעה כנגדה כערבה – תביעה שעילתה באותה החלטה בדבר מיצוי הליכים שגם צורפה אליה.

המערערת בחרה בשעתו שלא לבקש את ביטול ההחלטה בדבר מיצוי הליכים וגם לא להתגונן בפני התביעה שהוגשה כנגדה.

באותה תביעה שנושאת מספר 42901-05-11 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה אשר חייב את המערערת בחובם של הלווים העיקריים זאת לאחר שקיבלה את כתב התביעה,הבינה אותו ופנתה ללווים העיקריים כדי לברר מה פשר העניין.

המערערת הגישה בקשה לביטול אותו פסק דין ביום 21.1.12 (ולפני הגשת הערעור שבפני) ובעניין זה הוגשו טיעונים וייתכן שאף יתקיים בעתיד דיון בפני כב' הרשמת ג. ספרא ברנע.

ראוי לציין כי באותו הליך הועלו טענות הגנה נוספות שאינן מן העניין בערעור לפני.

הצדדים התפרשו והאריכו בכתבי טענותיהם,ויתרו על חקירות או דיון פרונטאלי וההכרעה קצרה פשוטה ומתמקדת בסוגיה העיקרית.

דין הערעור להתקבל.

קיימת אי בהירות ביחס לנסיבות מסירת ההחלטה על פיה היה על המערערת להגיב לבקשה למיצוי הליכים. הרי אם דאג המוסר להדגיש על גבי אישור המסירה ובתצהירו כי המעטפה ובה ההחלטה נמסרו לידי אחיה של המערערת שחתם על אישור המסירה "בנוכחותה" הרי לא ברור מדוע לא ביקש שהיא תחתום על גבי אישור המסירה? כך טבעי וכך נכון לעשות שכן את המסירה יש לבצע "ככל האפשר מבחינה מעשית לנמען גופו" (לשון תקנה 477 לתקסד"א).

הדברים הינם בבחינת קל וחומר כשמדובר בשליח מקצועי העובד בחברה המתמחה במסירות "משפטיות" עבור עורכי דין.

ספק זה יכול לבסס מסקנה בדבר פגם בביצוע המסירה המחייב את ביטול ההחלטה בדבר מיצוי ההליכים מחובת הצדק.

אך גם אם לא נפל פגם במסירה עדיין ניתן לבטל את ההחלטה נשוא הערעור מתוקף שק"ד הגורם השיפוטי. היות ועניין מיצוי ההליכים הוא עניין מהותי ביותר לצורך הגנת המערערת הרי יש לבחון האם לטענותיה במישור זה יש סיכוי כלשהו.

הרי אם יתברר שההליכים לא מוצו ומקל וחומר אף לא ננקטו,יש בכך כדי להביא למסקנה כי התביעה כנגד המערערת מוקדמת.

מעיון בתגובת המשיב עולה כי הוא מתייחס לסוגיה זו באופן כללי,הוא איננו מפרט את הבטוחות שניתנו להלוואה נשוא תיק ההוצל"פ וממסמכי ההוצל"פ עולה כי ננקטו פעולות "שגרתיות" ללא זכר לפעולות מימוש שעבודים.

בסעיף 11 לתצהירו של מר זילבר מטעם המשיב הוא מסתפק בתיאור הבא:

"מאחר והליכי ההוצל"פ שננקטו כנגד הלווים לא הניבו פרי..."

לא די בכך.